טקסט סיני
ידע את גבורו，שומר על נקביו，לשם שמים ושל שדי。
לשם שמים ושל שדי，חסד מתמיד לא יסור，ושוב לילד ה ילד ה。
ידע את אורו，שומר על חושך，לשם שמים ושל דוגמה。
חסד מתמיד לא יסור，ושוב ל אל אין סוף。
ידע את כבודו，שומר על בושה，לשם שמים ושל עמק。
לשם שמים ושל עמק，חסד מתמיד יספיק ל，ושוב ל אל פשוט。
פשוט מפוזר ל כלי，צדיק משתמש ב כ ראשי העיר。
כך עם גדול שלטון אין חיתוך。
תרגום
מי שידע את כוחו ושומר על חולשתו, הוא עמק הממלכה (אזור המרכז אליו מתגבש כל הממלכה).
אם הוא עמק הממלכה, החסד המתמיד לא ינטוש אותו; הוא יחזור למצב של ילד.
מי שידע את אורו ושומר על החושך, הוא הדוגמה לממלכה.
אם הוא הדוגמה לממלכה, החסד המתמיד לא ייפול בו, ויחזור לשיא (הטוהר).
מי שידע את כבודו ושומר על הבושה, הוא גם עמק הממלכה.
אם הוא עמק הממלכה, החסד המתמיד ישיג את השלמות, ויחזור לפשטות מושלמת (לדאו).
כשהפשטות המושלמת (הדאו) מתפשטת, היא יוצרת את היצורים.
כשהצדיק מונם לתפקידים, הוא הופך לראש השופטים. הוא משליט בצורה גדולה ואינו פוגע באף אחד.
הערות
המילה 雄 « זכר », מסמלת קשיחות וכוח; המילה 雌 « נקבה », מסמלת גמישות וחולשה; המילה 白 « לבן », מסמלת אור; המילה 黑 « שחור », מסמלת חושך ואפלות (של הרוח); המילה 荣 מסמלת כבוד, עלייה; המילה 辱 « בושה », מסמלת נמוס, השפלה.
המילים 溪 ו-谷 מסמלות עמקים עמוקים אליהם זורמים כל המים.
המילים 天下 « כל העולם », משמשות כאן בהבלטה כדי לציין את הממלכה. כל האנשים הקשיחים (קשיחים) והחזקים, אלה שדבקים בדעותיהם, אלה שיש להם דעה גבוהה על עצמם, מנסים לנצח את האנשים; אך האנשים מתנגדים להם רק יותר ויותר.
החכמים, שידעו שהקשיחות והכוח לא יכולים להמשיך, אוהבים לשמור על גמישותם וחולשתם (אומר, מתמידים להראות גמישים וחלשים); הם יודעים שהאורות הבוהקים לא יכולים להישמר, ואוהבים לשמור על החושך (אומר, להראות תמיד עטופים בחושך); הם יודעים שהכבוד וההדר לא יכולים להישמר, ואוהבים להישאר בשפל ובהשפלה. אך משום שהם התייצבו אחר האנשים, אלה מושיבים אותם לפני עצמם; משום שהם התנמלו, האנשים מעלים אותם. לכן הממלכה מתיישבת תחתיהם (כמו המים שזורמים לעמקים); הממלכה לוקחת אותם לדוגמה.
המילים 常德 « חסד מתמיד », מסמלות גמישות וחולשה, חושך ואפלות (של הרוח), שפל והשפלה; אכן אלו הן תכונות שמתמידות.
המילים 婴儿 « מצב של ילד », מסמלות כאן את הפשטות המקורית.
הפשטות הטבעית, הטוהר הבלתי מוגבל, האדם קיבל אותם מלידה, אומר, ברגע לידתו. לכן לאו צה אמר שיש לחזור אליהם (כשהתרחקו מהם).
אף על פי שאדם יודע שהוא מאור, הוא חייב לשמור על האורות שלו בהראות כביכול טיפשים ועטופים בחושך (כמו אדם עשיר שמשמור על הונו בהראות עני ומחוסר כל).
א' מסביר את המילה 常 « מתמיד », במשמעות תואר: אם האדם יכול להיות הדוגמה לממלכה, החסד יישאר תמיד בו ולא ייפול לו.
על פי תצורת המילים, אהבתי יותר לתרגם את המילה 常 כתואר.
המילים 无极 מסמלות « בלי גבולות ». לא קל להבין מה לאו צה מתכוון לומר « לחזור לזה שבלעדי גבולות ». א' קושר אותם לטוהר ופשטות אינסופיים של הילדות.
על פי הפרשן צ'ון-פו, המילים מסמלות שהוא ריק (冥虚 ), אומר (ב) שהוא מחזיר את לבו לפטור מלא מהתאוות (忘心 无欲 ). ה' מאמין שהדבר עוסק להגיע לדעת או למדע בלי גבולות.
מי שידע שהוא מחזיק בכבוד והדר חייב לשמור עליהם באמצעות הבוז (אומר, להראות מכוסה בבוז ובשפלה).
אז כל אנשי הממלכה באים להתיישב תחתיו, כמו המים שזורמים ממקומות גבוהים ונופלים לעמקים עמוקים.
המילה 足 (בכלל: מספיק) מסמלת כאן « שלם, מושלם ».
המילה 朴 פירושה כאן « הטוהר המושלם של הדאו ».
המילים 散而为器 (בתרגום מילולי: « להיות מפוזר ולהיות כלי ») פירושן שהדאו מסתתר בפעולות קטנות. אך הדאו לא מכיל יצור אחד (חומר), ובכל זאת אין יצור אחד מתוך העשרת אלפים היצורים שאינו יוצא ממנו. גזע עץ שלא נחתך (ב: זהו המשמעות המקורית של 朴 ) לא מכיל כלי או כלי בית (עץ), ובכל זאת אין כלי או כלי בית (עץ) שאינו מיוצר מעץ (כשאיבד את קשיחותו והגסות החיצונית).
הדאו התפשט והוא יצר את הרוחות (神明 ); הוא זרם באוניברסל והוא יצר את השמש והלבנה; הוא חולק והוא יצר את חמשת היסודות.
התייחסתי למסורת של הו-צ'אנג-קונג: הסברו 任用 פירושו « להיות מונם לתפקידים ».
הוא משליט (由 ) על הממלכה בדרך הדאו הגדולה ולא פוגע באף אחד.
