פרק 58 של לאו-צו

A: כשהשלטון 闷闷 mènmèn, רחב, סובלני ומתירני, כשהשלטון מתעלם מפרטים דקיקים, מחפש את הפשעים הקלים כדי לרדוף את העם.

C מפרש את הביטוי 醇醇 chúnchún כ- 富 fù, "העם עשיר"; A מפרש אותו כ- 富厚 fùhòu, משמעות דומה. פרשנים אחרים נותנים לו את המשמעות הרגילה של "נאמן, אמין, ולכן (B), "קל לשלוט". אבל הם מחקים את ההבדל שצריך להיות בין משפט זה למשפט הבא.

B, C: כשהשלטון הופך ל- 察察 cháchá, דקיק ומתלבט, כשהשלטון מבצע את החוקים בכל חומרתם, העם, מוטרד על ידי מגוון של תקנות, לא יכול להרוויח את פרנסתו בשקט, ונמצא בלתי מסוגל להימלט מהצורך והמוות.

B: בדרך כלל, כאשר אדם נופל לקלון, אם הוא יכול להבין את טעותו, לבדוק את עצמו קשות, להיות תמיד מזהיר, הוא הופך את האסון למזל טוב.

בהפך, כאשר אדם מגיע לשיא רצונותיו, אם הוא מתנשא ומתאהב בתאוותיו מבלי לחשוב לחזור לטוב, מגיעים אליו אסונות רבים.

G: המילה 极 jí משמעותה 终 zhōng "סוף". E: בתחילה, כמה אנשים נראים כמועקים; מי יודע אם הם לא יסתיימו בשמחה? אחרים נראים שמחים בתחילה; מי יודע אם הם לא יסתיימו באסון?

刘劼夫 Liú Jiéfū: מי יודע את הסוף, כדי להימנע מאחד (האסון) ולהגיע לשני (המזל הטוב)?

A: התחתונים יחקו את דרכו.

B: לא מאז מחר האנשים עיוורים ונטשו את הישר. העיוורון מגיע בצורה לא מודעת; טעותם היא שלא מודעים לכך. לכן האדם הצדיק שומר על הדברים הקלים ביותר; הוא תמיד פוחד שהעם לא יאבד.

B: האנשים לא צודקים או תאבי כוח הופכים לצודקים ונדיבים רק בהשפעת דוגמתו, ללא צורך לעניש אותם.

E: כאשר האדם הצדיק משליט, אף על פי שהוא מאוד צודק ונורא, הוא שומר על סובלנות רחבה כלפי כל האנשים. אם לא, הוא יראה חומרה יתרית וינפל לתאונות שמביאים שימוש מופרז בתבונה, כלומר שימוש מופרז בתבונה שמשמשת רק למציאת פשעים באחרים.

A מפרש את המילה 肆 sì כ- 伸 shēn "להשתחל", כלומר, "להתיישר".

A: אף על פי שהאדם הצדיק מאוד נורא, הוא מרוכז (B) את תבונתו בתוכו ואוהב להיראות כבולש ככל האנשים הרגילים.