子曰:“学而时习之,不亦悦乎?有朋自远方来,不亦乐乎?人不知而不愠,不亦君子乎?”
I.1. הרב צייץ:
— האם לא מוצא סיפוק מי שמשתדל ללמוד ולהתעמק בחכמה? האם לא שמח מי שידידיו באים ממקומות רחוקים כדי ללמוד ממנו? האם לא הוא חכם מי שלא יודע עליו האנשים ולא יוצא לו מכך?
有子曰:“其为人也孝悌而好犯上者,鲜矣。不好犯上而好作乱者,未之有也。君子务本,本立而道生。孝悌也者,其为仁之本与?”
I.2. יוּזִי אָמַר:
— מבין האנשים שמכבדים את הוריהם ומכבדים את השלטון, מעטים הם אלה שמאוהבים להתנגד לשלטון. לא נראו אנשים שאינם מאוהבים להתנגד לשלטון, אבל מאוהבים ליצור מהומה. החכם דואג לשורש. כשהשורש מתייצב, הוא יוצר ענפים. הכבוד להוריהם והמעמד הגבוה הם השורש של הטוב.
子曰:“巧言令色,鲜矣仁。”
I.3. הרב צייץ:
— מי שמשתמש בדברים מחושבים ומרשים כדי לשכנע אנשים, פוגע בטוב שלו.
曾子曰:吾日三省乎吾身。为人谋而不忠乎?与朋友交而不信乎?传不习乎?
I.4. זנג-צי אָמַר:
— אני מבקר את עצמי כל יום בשלושה דברים: האם אני נאמן כשאני עוסק בענייני אחרים? האם אני אמתי כשאני עם חברים? האם אני מתעמל את הלימודים שלי?
子曰:道千乘之国,敬事而信,节用而爱人,使民以时。
I.5. הרב צייץ:
— מי שמשל במדינה עם אלף מרכבות חייב להיות קפדן בעניינים, אמין, צנוע בחיים ואוהב את העם, ולחייב את העם לעבוד רק בזמנים המתאימים.
子曰:弟子入则孝,出则悌,谨而信,泛爱众而亲仁,行有余力,则以学文。
I.6. הרב צייץ:
— צעיר צריך לאהוב את הוריו בבית, ולכבד את הזקנים בחוץ. צריך להיות זהיר ואמין בדיבור, לאהוב את כל האנשים, אבל לקשר עם אנשים טובים. אם יש לו עוד זמן ואנרגיה, צריך ללמוד ספרות.
子夏曰:贤贤易色,事父母,能竭其力。事君,能致其身。与朋友交,言而有信。虽曰未学,吾必谓之学矣。
I.7. צי-שיה אָמַר:
— מי שאוהב חכמים יותר מאשר אהבת הנאות, שמשרת את הוריו בכל כוחו, שמשרת את אדונו בכל נפשו, שדובר עם חבריו באמת, אפילו אם יאמרו שהוא לא למד, אני אומר שהוא למד.
子曰:君子不重则不威,学则不固。主忠信,无友不如己者,过则勿惮改。
I.8. הרב צייץ:
— אם החכם אינו חמור, הוא לא יזכה לכבוד. אם הוא לומד, הוא לא יקבל ידע עמוק. צריך להיות נאמן ואמין, לא לחבר עם אנשים שאינם כמוהו, וצריך לשנות את עצמו אם הוא עושה טעות.
曾子曰:慎终追远,民德归厚矣。
I.9. זנג-צי אָמַר:
— אם השלטון מכבד את קדושת הקבורה ואת הקרבנות לקדושים הרחוקים, אזי תצמח בקרב העם חסד.
子禽问于子贡曰:“夫子至于是邦也,必闻其政。求之与?抑与之与?”子贡曰:“夫子温良恭俭让以得之。夫子求之也,其诸异乎人之求之与?”
I.10. צי-קין שאל את צי-גונג:
— כשהרב צייץ מגיע למדינה, הוא תמיד מקבל מידע על הממשל. האם הוא שואל את השלטון, או שהשלטון נותן לו את המידע?
צי-גונג ענה:
— הרב צייץ מקבל את המידע לא על ידי שאלות, אלא באמצעות חמלה, שקט, כבוד, צניעות ודאגה. הוא שואל בצורה שונה מאנשים אחרים.
子曰:父在,观其志。父没,观其行。三年无改于父之道,可谓孝矣。
I.11. הרב צייץ:
— בן צריך לראות את רצון אביו בזמן שזה חי, ולראות את מעשיו כשזה מת. אם בן ממשיך בדרך של אביו במשך שלוש שנים, אפשר לומר שהוא כבוד.
有子曰:礼之用,和为贵。先王之道斯为美。小大由之,有所不行。知和而和,不以礼节之,亦不可行也。
I.12. יוּזִי אָמַר:
— בשמירת החובה ההדדית, ההשלמה היא חשובה. לכן, חוקי המלכים הקדומים הם טובים. כל חוקיהם, גדולים או קטנים, נבעו מהרצון לשלום. אבל יש דבר אחד שצריך להיזהר ממנו: לדעת את חשיבות השלום, ולעשות הכל לשלום, ללא קשר לחובה, זה אסור.
有子曰:信近于义,言可复也。恭近于礼,远耻辱也。因不失其亲,亦可宗也。
I.13. יוּזִי אָמַר:
— אם אפשר לקיים את הבטחתך מבלי לפגוע בצדק, צריך לקיים את הבטחתך. כבוד ודאגה לפי חוקי הטוב אינם מבישים או מושפלים. אם בוחרים בפטרון שדאי להסתמך עליו, אפשר להישאר נאמן לו לנצח.
子曰:君子食无求饱,居无求安。敏于事而慎于言,就有道而正焉。可谓好学也已。
I.14. הרב צייץ:
— תלמיד חכם שאינו מחפש שביעות רצון במזון או בנוחות בבית, שפעיל בעניינים וזהר בדיבור, שמתנהג לפי אנשים טובים, הוא אכן רוצה ללמוד.
子贡曰:“贫而无谄,富而无骄。何如?”子曰:“可也。未若贫而乐,富而好礼者也。”子贡曰:“诗云:如切如磋,如琢如磨。其斯之谓与?”子曰:“赐也,始可与言诗已矣。告诸往而知来者。”
I.15. צי-גונג אָמַר:
— מה אומרים על מי שבעל כורחו אינו משתחווה בעוני, או שבעל כורחו אינו גאה בעושר?
הרב צייץ ענה:
— זה טוב, אבל טוב יותר מי שבעוני שמח, או מי שבעושר שומר על צניעות.
צי-גונג השיב:
— כתוב בשיר השירים: "כמו חיתוך וחריטה, כמו חריטה וגריטה". האם אין זה אותו דבר?
הרב צייץ ענה:
— צי, עכשיו אתה יכול להבין את שיר השירים. על תשובתי לשאלתך, אתה מיד הבנת את משמעות השורות שצטטת.
子曰:不患人之不己知,患不知人也。
I.16. הרב צייץ:
— החכם לא דואג לכך שאנשים לא מכירים אותו, אלא דואג לכך שאינו מכיר אנשים.