פרק 70 של "דאו דה ג'ינג"

E: כל דבריו של לאו-צו ללא ספק קלים להבין, קלים לבצע. אם בעולם אף אחד לא יכול להבין אותם או לבצע אותם, זה משום שאף אחד לא יודע מהו 道 Tao ומהי 德 Vertu.

E: המילים 宗 zōng "מקור" (A: מילולית "סב"), ו-君 jūn "חוק" (בעם "שליט"), מתייחסות ל-道 Tao ול-德 Vertu. אין מילה אחת של לאו-צו שאינה מבוססת היטב. למעשה, הן מקורן ויסודן הוא 道 Tao ו-德 Vertu. באמצעותם (למען 道 Tao ו-德 Vertu) הקדוש מנחה את כל ענייני הממלכה, באמצעותם הוא מבחין בין הצלחה לכישלון, מה שראוי לשבח או לגינוי; באמצעותם הוא מאיר את האותות הבודדים של אסון או מזל, ניצחון או תבוסה. כך 道 Tao הוא המקור לדבריו, 德 Vertu הוא החוק (מילולית "השליט, כלומר הממונה") לפעולותיו.

ליו-קיה-פו: הם לא מכירים את 道 Tao, שזה המקור לדבריו, או את 德 Vertu, שזה החוק לפעולותיו.

E: יש צורך שבאנשים יודעים את 道 Tao ו-德 Vertu; לאחר מכן הם יוכלו להבין את המקור וטבעם של דבריו, ואולי יוכלו לבצע אותם. אך, כיוון שלא מכירים את 道 Tao או את 德 Vertu, לכן, למרות שדבריו קלים מאוד להבין, עד סוף חייהם הם לא יכולים להבין אותם.

E: אלה שמבינים את דבריי הם נדירים מאוד. זה מראה שדבריי גבוהים ומעורפלים; לכן הם ראויי להערכה. הם לא היו ראויי להערכה אם כל האנשים היו יכולים להבין אותם.

מספר מהדורות, למשל A, B, H, נושאות את 则 zé "אלה ש-" אחרי 我 wǒ "אני". בצורה זו, הפועל 则 zé הופך לפועל פעיל "לדמות, לקחת כדגם" (H: 法 fǎ), ושלוש המילים 则我者 zé wǒ zhě משמעותן: "אלה שמבינים אותי (מוערכים)".

מילולית: הוא לובש בגדי צמר ומכניס יהלומים או אבני חן לחזהו. E: לאו-צו רוצה להראות בכך שהאנשים (הפשוטים) לא יכולים לזהות אותו.

B: פנימית, הוא בעל יופי גבוה; אך, על ידי מראהו וחזותו, הוא נראה פשוט וטיפש. הוא כמו צדפת שמסתירה פנינה תחת קליפתה הגסה; כמו אבן חסרת צורה שמסתירה יהלום יקר ערך. לכן, הפשוטים לא יכולים לראות את יופיו הפנימי או את חסדיו המסתרים.